<h1>דרשות מהר"ח או"ז פר' תזריע סימן כ"ב</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ובשעת תשמיש אם אמרה טמיאה אני לך אז יעצור עצמו מלשמש עד שימות האבר. ויכול לסמוך מעצמו על אשתו שאומ' טמיאה או טהורה אני. ואם אמרה טמיאה אני ולאחר מיכן אמר' טהורה אני, אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. והצנועי' רגילים לפרו' כיון שאמרה טמיאה כההיא דשמואל [כתובות כ"ב ע"ב] שלא רצה לסמוך עליה.
<h2>דף סא.</h2>
ויחוד אע"פ שאסור עם כל הנשים הן גויה או פנויה או שאר ערוה, עם אשתו נידה מותר. ואסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו, לא מבעי' ליגע דאפי' באצבע קטן אסור אפי' בימי ליבונה, וכן רש"י לא היה נותן מפתח מידו לידה ואפי' לשפוך על ידו והוא בעצמו רוחץ אסור. כל מלאכה שאשה עושה לבעלה נידה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המיטה. ואמרו רבו' דווקא פריסת סדין וכיסוי שהוא דרך חיבה, אבל לא שאר הצעות, ודווקא בפניו אבל שלא בפניו מותר. ור"י אומר אם רגילין לאכול ביחד כשהיא טהורה בקערה אחת אז בימי נידות' יש שינוי דיי שהיא אוכלת על השולחן אחד היא בקערה והוא בקערה אחת לבדה, אבל אם היא רגילה לאכול אפי' כשהיית' טהורה בקערה אחרת אז צריך לאכול על שולחן אחר בימי נידותה.
